לספר את הקיבוץ מחדש
סיור בפלמחים עם עינב יפת
מורת דרך וחוקרת קיבוץ
על המדריכה הקיבוצניקית
כשהייתי קטנה טיילנו בתל עזקה, ושם על הפסגה תיארתי להורים שלי בקול מלא תשוקה על הסיפור התנכי ומה קרה בקרב בין דוד לגוליית. ניגש אלי איש אחד נחמד והחמיא לי שהסברתי מאוד יפה, ושמתאים לי להיות מורת דרך. שאלתי אותו "מה זה אומר מורת דרך"? וכל המבוגרים חייכו. אחרי שהוא הלך, אבא שלי שאל אותי, "נובי, את יודעת מי זה היה נכון? זה היה מאיר שלו." אמרתי "מה! מהכינה נחמה??"
היי אני עינב.
אני מגדלת שלושה בנים, מגדלת ירקות בגינה, וחולמת על תקופות שהיו ואינן.
נולדתי בקיבוץ שיתופי ליד הים, לתוך מציאות אוטופית שלא קיימת יותר. הקיבוץ השתנה, ואני איתו – יצאתי לעולם. גרתי בעוטף עזה, גרתי בעיר הבירה וגם בעיר הגדולה, למדתי תואר ראשון ושני בהסטוריה, וכשאני לא עם ילדים ולא בסיור אני יושבת בארכיונים וחוקרת.
אחרי שנים של הדרכה בכל הארץ חזרתי הביתה כדי לספר את הסיפור של הקיבוץ הישראלי. על חברה שניסתה להיות שוויונית, על קהילה אידיאליסטית שתמיד הייתה במשבר, וגם על הקיבוצים מאז השבעה באוקטובר.
קיבוץ קטן על הים
חצי שעה מתל אביב
- ואתם בעולם אחר.
לא נלך לבקר ברפת או בפינת החי
כן תקבלו מבט עכשווי על הקיבוץ דרך עיניים מקומיות ומחקריות.
הסיפור הזה נוגע בכולם, לכל אחד ואחת יש נקודת חיבור –
אדריכלות, תרבות, אמנות או החיים הקיבוציים עצמם
לכן יצרתי יום שמשלב סיפור מענין, טבע ופעילות שמחברת בין אנשים.
איך נראה סיור
איתי בפלמחים?
קבלת פנים קיבוצית
בשביל קיבוצניקים כל הקיבוץ הוא "הבית".
כשאתם מתארחים אצלי בקיבוץ זה כאילו אתם באים אלי הביתה.
בגלל זה נתחיל בכיבוד קל ועונתי של פירות ועוגיות, קפה ותה צמחים מהגינה שלי. אחר כך נדבר.
לטייל עם מקומית
דווקא עכשיו, צריך לספר את הקיבוץ מחדש.
את מה שמעבר לקלישאות, את הנרטיב של הרעיון הקיבוצי מאז ועד היום.
נלך בין השבילים, נדרוך על הדשא הירוק (אצלנו מותר)
נבקר בבתי הילדים ובחדר אוכל
ונסיים בבית הקפה שעל החוף.
אמנות על הדרך
בכל קיבוץ יש את האמן שפסליו מקשטים את חצר המשק, את המאיירת המוכשרת או החבר שיוצר בפסולת ברזל
ותמיד יהיו גם סטודיו אחד או יותר ליצירה מקומית.
בסיור נקבל הצצה מעוררת השראה לשלושה דורות של אומנות בפלמחים.
